לשחות עם דולפינים

הלכנו לבריכה, אני ושתי ילדות 

המאמץ 

הן שיחקו עם גלגלים ומזרון וקפיצות, ואני שחיתי בריכות. מתוך הכושר הבינוני בו אני נמצאת החלטתי ש12 בריכות זה טוב לי להיום. 6 הראשונות עברו די בקלות, נעמדתי ונחתי. צופה קדימה אל האופק ורואה בעיני את כל המאמץ שעוד נותר לי לעשות. צלחתי עוד 2. דמיינתי איך אני שמה לי יעד לסוף החודש להצליח לשחות 20 בריכות. ובנתיים אני מתנשמת ומתנשפת ושואלת "איך לעזאזל אצליח לשחות את הבריכות שנותרו"? התאמצתי קשות על ה2 הנוספות. 10 בריכות, מעולפת, מחשבת מרחק. כל הגוף שלי כואב. 

הטוויסט 

ואז ביקשו הילדות שאקח חלק במשחק שלהם. התנגדתי. "תשחקו לבד. אתן כבר גדולות, אני עכשיו צריכה לשחות". צריכה כן?  עוד קצת לחץ הופעל מצידן והתרציתי. 

המשחק 

קיבלתי 4 דולפיני גומי. מונחים על המים - הם צפים, בתוך המים - הם שוקעים ועומדים על הזנב. חמודים. נדרשתי לפזר אותם בבריכה כדי שהבנות יוכלו לצלול ולתפוס אותם. בלהט ההתלהבות לקחתי את 4 הדולפינים הצבעוניים והתחלתי לשחות בעודי מפזרת אותם לאורך מסלול השחיה. הרמתי ראש וצעקתי: "קדימה, אפשר" הילדות יצאו לציד הדולפינים ואני המשכתי בדרכי, לעבר סיום הבריכה. הסתובבתי ושעטתי קדימה כדי לתפוס אותן אחרי שאספו ולפני הפעם הבאה. הרמתי ידיים ,קיבלתי את הדולפינים וסיימתי עוד בריכה. המשחק המשיך, שחיתי וקיבלתי שוב, פיזרתי שוב ושחיתי לצד השני, שוב חזרתי ופיזרתי, שוב שחיתי ופיזרתי, 14,..16..18.. כש "התעוררתי" הבנתי שאין לי מושג כמה בריכות כבר שחיתי, נראה לי שקרוב ל30 ותחושת העייפות היתה ממני והלאה.   

הרווח­

איזה מדהים זה שכשמזיזים את המחשבה מהקושי, נפתח עולם שלם של אפשרויות חיוביות וקלילות...הייתי עמוק במשחק, הרגשתי קלילה, הרגשתי טוב, שיחקתי, וצחקתי. ומי יודע כמה שחיתי?? זה כבר לא היה משנה