האם זה רק בית על העץ?

באחד משיטוטי באינטרנט נעצרתי על תמונה של בית על העץ. המחשבה על בית על העץ גורמת לי תמיד שמחה ופותחת את ליבי. ראיתי את המקום, והרגשתי מיד חשק עז להגיע לשם. ברגע שהבנתי שהמקום של חבר של חברה, זה נהיה אפשרי. 

עברו חלפו להם כמה שבועות והגעתי לעץ. ממוקם בשולי נחל במרכז הארץ (לא מספרת איפה בדיוק כי אני לא רוצה שתגנבו לי את המקום 😊) מצאתי עץ ענק, סולם מקרטע, יריעות של עץ ובד בכל מיני גדלים, מקובעים ונמתחים בין ענפי העץ, חלקם כפלטות חלקם כמו גשרים תלויים. מסתכלת למעלה ורואה עוד קומה. מטפסת למעלה על העץ ומגיעה גבוה יותר. מבינה שעכשיו יש גשר שאני צריכה לחצות, הוא לא נראה לי הכי יציב, אבל אני מבינה שבונה הבית הוא אדם שניתן לסמוך עליו כך שאני יוצאת לדרך, מתקדמת, מגיעה לצד השני. 

מותחת ראש לראות מה עוד העץ מחביא. רואה עוד קומה, חושבת לרגע האם לעלות או לא? האם זה  מתאים לי? האם לא יתפס לי איזה שריר, או גרוע מכך, אפול?  אני כבר ב5 מטר גובה. בזמן שהמחשבות האילו חולפות לי בראש הילדה הסקרנית שבי, המעיזה, מחליטה לעלות עוד קומה. עולה.... הנוף מלמעלה יפה, הלב שלי דופק, הרגליים קצת רועדות. נשארת, נושמת. נרגעת. מתפנה להיות גאה בעצמי, לחייך, לשמוח. חושבת על הכייף שבהתמודדות עם אתגרים והצלחה בהם. חושבת על תחושת ההתעלות על כך שעדיין אני מצליחה לאתגר את הגוף והנפש שלי. אבל בעיקר מתחברת פנימה לשמחה שזה גורם לי. 

מעבר לכל שאר העיסוקים היומיים שלי אני עסוקה באיך להכניס יותר ויותר JOY , PLAY ורגעים קטנים של אושר פשוט ובסיסי ליום יום. וכל פעם מחדש אני מגלה שאם אני רק יוצאת לרגע מהעיר, נוסעת קצת, ומגיעה לטבע, כבר משהו באנרגיה ובקיום שלי משתנה. ועכשיו נותר רק לייצר עוד ועוד רגעים מזה.